<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ויזהר אדם שלא יקלל את חברו ולא [יקלל] את עצמו לא בשם ולא בכינוי, שהמקלל את חברו או את עצמו בכל הכינויין, חייב מלקות (שבועות ל"ה.). וזאת אחת מן העבירות החמורות שבתורה, שנאמר (דברים כ"ח נ"ח—נ"ט) "אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת... ליראה את השם הנכבד והנורא הזה... והפלא ה' את מכתך", ופירשו חכמינו זכרונם לברכה (תמורה ג':) אם לא תשמור לעשות ליראה את השם, שלא תזכירו על מה שהוזהרת שלא להזכירו, שכבר הזהירה התורה שלא יקלל אדם את חבירו, שנאמר (שמות כ"ב כ"ז) "אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר", ונאמר (ויקרא י"ט י"ד) "לא תקלל חרש", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין ס"ו.) הוא הדין לכל אדם שאסור לקללו. ולא חייבה התורה מלקות על המקלל את חברו, עד שיקלל אותו בשם או בכינוי (שבועות שם). ויזהר אדם כשהוא רוצה לאמת את דבריו ואומר דבר זה אמת הוא אם יושיעני ה', שלא יאמר כן אלא על דבר אמת, לפי שזו שבועה היא (ע' שבועות ל"ו.) ונקראת שבועת האלה.
ויזהר אדם שלא יזכיר את השם לבטלה, שנאמר (דברים י כ) את יי אלהיך תירא, ופירשו רז"ל בסדר קדשים (תמורה ג ב) כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא יזכיר אדם שם שמים לבטלה. והמזכיר את השם או את הכינוי, צריך להזכירו באימה וביראה. ואם אינו מזכירו באימה וביראה, (אינם יודעים) [אינו יודע] את השם, שנאמר (ישעיה א ג) ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. וכן פירשו חז"ל בויקרא רבה. ויזהר אדם שלא להזכיר את השם או את הכינוי אלא בידים נקיות ובמקום נקי. ואם אינו יודע אם המקום נקי או לאו, אל יזכיר את השם, כמו שאמרו רז"ל (ברכות כה א). ועוד אמרו רז"ל (שם כד ב) כי דבר ה' בזה, זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפות.
